השועל בלול התרנגולות
אולמרט, שרושם אפס אחוזי תמיכה ציבורית, משמר את מעמדו מול הציבור באמצעות אמנוּת ההסחה. בתגובה למחול השדים שנפתח בעקבות פרסום הדו"ח, שינה אולמרט את הנושא. במקום להתמודד עם הקריאות להתפטרותו, הוא רמס את שרת החוץ ציפי לבני. אחרי שהצליח לתמרן את לבני לפינה, התקשורת כאילו שכחה לחלוטין שמדובר במנהיג שאינו מתאים לתפקידו. במקום להזכיר זאת, העיתונים, הרדיו והטלוויזיה הקדישו את תשומת לבם להתמוטטותה הפתטית של לבני הלא חכמה במיוחד, שלא יכלה לקרוא תיגר על השועל הפוליטי הדגול אהוד אולמרט.
בשבוע שעבר ניצל אולמרט את פרסום עדותו בפני ועדת וינוגרד כדי להטיל דופי בחברי הוועדה. ושוב, במקום לדווח על הסכנות האורבות לפתחה של ישראל כפועל יוצא מאי-התאמתו של ראש הממשלה לתפקידו, דיווחה התקשורת בהרחבה על רצונו של אולמרט להעיד שנית בפני הוועדה.
השבוע הפנה אולמרט את חצי מרגמותיו לעבר מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס. בעת שפקחי האו"ם גילו כי איראן מפעילה כבר 1,300 צנטריפוגות במתקן הגרעיני בנטנז, שיגר עורך הדין אולמרט את פרקליטיו להגיש תלונה קנטרנית המשתרעת על 58 עמודים נגד לינדנשטראוס אצל היועץ המשפטי לממשלה, מנחם מזוז.
לעורכי הדין של אולמרט, כמו לאולמרט עצמו, היה ברור כי מזוז לא יורה על פתיחת חקירה פלילית נגד המבקר על אודות חקירתו בעניין רכישת הבית ברחוב כרמיה. אבל לא נורא. המטרה של ראש ממשלת ישראל הושגה: במשך יומיים, העימות שלו עם לינדשטראוס, ולא אי התאמתו לתפקידו, פתח את דיווחי החדשות.
150 אלף אומרים "הביתה!"
עם כל הכבוד לעובדת אי ההתאמה, אולמרט מצליח לא רע. שבועיים לאחר ש-150 אלף איש הפגינו בעד הדחתו בכיכר רבין, אין זכר למחאה הציבורית נגדו. הקואליציה שלו, ובעיקר השותפות שלו עם ש"ס וישראל ביתנו, איתנה כסלע. אולמרט, פוליטיקאי ברמה הלאומית, יושב בבטחה על כס ראש הממשלה בזמן שאותו חוסר כשירות לתפקיד שהפגין בקיץ שעבר מדרדר בתחילת הקיץ הנוכחי את המדינה למלחמה נוספת, שגם אותה אולמרט לא מסוגל לנצח.
הטנקים הבודדים שנכנסו כמה מטרים לתוך שטח רצועת עזה ביום חמישי אחר הצהריים, כמו המטוסים ששוגרו לשמי עזה ביום רביעי אינם מהווים חלק מאסטרטגיה שנועדת להגן על דרום המדינה מרקטות ומרגמות. אולמרט, כמו אהוד ברק בתחילת מלחמת אוסלו, מנצל את הצבא. במקום לתת לצה"ל פקודה לנצח, אולמרט, כחברו ברק לפניו, נותן לצה"ל פקודה לערוך הצגה אור-קולית לציבור הצמא להגנה.
סירובו של אולמרט להורות על מבצע רציני ברצועה מביא הלכה למעשה לוויתור על ריבונות ישראלית בשדרות ומערב הנגב. לא ניתן לדבר על ישראל כמדינה מתוקנת וריבונית כאשר תושבי האזור נסים על נפשם עקב סירוב הממשלה להגן על חייהם ורכושם.
ושדרות איננה לבד. עקב חדלונו ושיתוקו של אולמרט, דין שדרות כדין אשקלון וקריית-גת. התוהו ובוהו השורר בעזה והיישובים העוטפים אותה עומד להתפוצץ בתוכנו. חמאס, פת"ח, הג'יהאד האסלאמי, אל קאעידה, חיזבאללה, משמרות המהפכה האיראנית וחבריהם, לא יושבים כולם יחד בעזה, חמושים עם טילים נגד טנקים ומטוסים, רק כדי להרוג אחד את השני. הודות לגבול הפתוח בין עזה למצרים, כיום הם יכולים להטיל אימה על 200 אלף ישראלים נוספים.
ובכל זאת, מראות הזוועה של תושבי שדרות מתחבאים מתחת למכוניות וקופצים לתוך האוטובוסים של גאידמק כאילו הם דרך המילוט האחרונה מהמוות, והאפשרות הריאלית שמראות אלו יהפכו למנת חלקם של עוד 200 אלף ישראלים בתקופה הקרובה, הם כסף קטן בהשוואה לסכנת הכחדה לאומית המוצבת מולנו מכיוון טהראן.
3,000 צנטריפוגות
בזמן שאולמרט מתבצר בלשכת רה"מ, מתפנה מדי פעם להרוס את יחסינו עם ארצות הברית, מפזר הבטחות סרק לסיוע לתושבי הצפון ולביטחון לתושבי הדרום, מאשים את וינוגרד, צה"ל, לבני, ביבי, לינדנשטראוס, פרץ, והעם באחריות לכישלונותיו, ומדבר על "תהליך השלום" בזמן שהחברה הפלשתינית ממוטטת את עצמה, איראן אצה לעבר דלת הכניסה למועדון המעצמות הגרעיניות. והיות שאולמרט עסוק למדי, עושה איראן את דרכה לפצצה ללא הפרעה מצד גורם כלשהו.
כפי שדווח ביום שני ב'ניו-יורק טיימס', כאשר פקחי האו"ם נכנסו ביום ראשון למתקן הגרעיני בנטנז, הם גילו 1,300 צנטריפוגות פועלות ומעשירות אורניום. עוד 300 ייכנסו לשימוש כבר בשבוע הבא ו-300 נוספות בבנייה. ההערכה של הגורמים הדיפלומטיים שעמם דיבר כתב העיתון מעריכים כי כבר בחודש הבא האיראנים יצליחו להפעיל 3,000 צנטריפוגות, ועד סוף השנה יהיו להם 8,000 צנטריפוגות בהפעלה. עם 3,000 צנטריפוגות פעילות ניתן להעשיר די אורניום כדי לייצר פצצה גרעינית אחת כל שנה.
האיראנים, כמו גם אנשי חיזבאללה והפלשתינים, מאיימים כי אם יותקפו מתקני הגרעין של האייטוללות, ישראל תותקף באלפי טילים ורקטות. ייתכן מאוד שזה מה שיהיה.
אבל מה יקרה אם לא נתקוף את מתקני הגרעין של איראן? והאם מישהו היום מאמין כי אותו אולמרט שלא היה מסוגל להגן על צפון הארץ מחיזבאללה בקיץ שעבר, ושאינו יודע איך להגן על דרום הארץ מהפלשתינים בעזה עכשיו, יידע איך להגן על מרכז הארץ מפני מתקפה גרעינית?
הדוד סם הקוסם
אולמרט עצמו אומר לנו כי אין סיבה לדאגה משום שהאמריקנים יטפלו באיום הגרעיני של איראן בשבילנו. אך מבט קל על מהלכיה של ארצות הברית מול איראן חושף כי אין ממש מאחורי אמונה זאת של אולמרט. השבוע, האמריקנים הגיבו באדישות לחשיפת ההתקדמות המהירה של התוכנית הגרעינית של איראן. תת-מזכיר המדינה האמריקני ניקולס ברנס, המופקד על התיק האיראני, אמר כי הגילוי כי כבר בחודש הבא איראן תעבור את נקודת האל-חזור לא יביא לשינוי של מדיניות ארצות הברית כלפי טהראן. לדבריו, "אנחנו מתקדמים על פי ההנחה כי יש עדיין זמן לעבודה דיפלומטית". הוא הוסיף כי אם האיראנים לא יפסיקו להעשיר אורניום, "אנחנו נתקדם לעבר סדרה שלישית של סנקציות".
ובמקביל להחלטה לערוך עוד סדרה של סנקציות לאחר שהשתיים הראשונות כשלו באופן מוחלט, ביום רביעי הודיעה מחלקת המדינה כי היא עומדת לפתוח במגעים ישירים עם איראן, ב-28 במאי.
הקולות היחידים בוושינגטון שקוראים לפעולה צבאית נגד מתקני הגרעין של איראן שייכים לאנשים כמו שגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר ג'ון בולטון, שנאלצו לעזוב את הממשל לאחר ניצחון הדמוקרטים בבחירות לקונגרס בנובמבר האחרון.
השר לענייני היעדר אסטרטגיה
וזה מחזיר אותנו לישראל - ולראש הממשלה הבלתי כשיר, אך המוכשר פוליטית, האוחז במקום העבודה שלו בניגוד לרצון הבוס שלו, הציבור. שבועיים אחרי וינוגרד ועשרה חודשים לאחר המלחמה האחרונה, ברור לחלוטין כי אולמרט לא יתחשב בעובדת אי התאמתו ולא בסלידת הציבור ממנו. הוא לא יתפטר מתפקידו גם אם עוד 300 אלף אנשים יפגינו בכיכר רבין, אם אשקלון תפונה ואיראן תבצע ניסוי גרעיני. במקום להתפטר, יפתח במערכות סרק נגד לבני על איך לחלק את ירושלים או עם מני מזוז על חזרתו של חיים רמון לממשלה.
לנוכח מצב זה, הלחץ הציבורי והפוליטי חייב להיות מופנה לעבר אלו המאפשרים לאולמרט להישאר בתפקידו. השר לענייני (היעדר) אסטרטגיה אביגדור ליברמן, כמו גם חברו סגן ראש הממשלה והשר לענייני מי זוכר מה, אלי ישי, ומורו ורבו הרב עובדיה יוסף, חייבים להבין כי אם הם חפצים עתיד פוליטי כלשהו, עליהם לנטוש את אולמרט ולתת לעם לבחור הנהגה ראויה.
הפער העצום בין האיומים שמולם ישראל ניצבת וסדר היום של ממשלת ישראל מהווה סכנה אסטרטגית. הדרך היחידה לשמור על ישראל היא ללכת לבחירות.
|